חלק 1 – הרקע לניסוי, מהלך הניסוי ו-4 גורמים פסיכולוגיים שהגבירו ציות
חלק 2 – חמש תובנות מעשיות מהניסוי של מילגרם
על הניסוי של סטנלי מילגרם כבר שמעתם? בניסוי החברתי שערך לפני כ-60 שנה, הוא הראה כיצד אנשים נורמטיביים ושפויים, מחשמלים אנשים אחרים למוות, רק בגלל שצייתו להוראות שקיבלו מהמדען.
גם אם קשה להאמין שזה אכן אפשרי, לאחר שנסביר לעומק מהם המנגנונים שהפעילו את המשתתפים בניסוי, אתם תגלו שלא רק שזה אפשרי, אלא שזה עלול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו במידה ואנחנו לא מכירים את הכוחות הפסיכולוגיים שמשפיעים עלינו ברמה הלא מודעת.
בנוסף, דרך הבנת המנגנונים הפסיכולוגים הללו, נקבל תובנות עמוקות על החיים ועל שינוי הרגלים מזיקים. כאשר הדבר המשמעותי ביותר שתקבלו מהמאמר הוא עקרונות מעשיים שיעזרו לכם להשפיע על אנשים, וחשוב מכך – דרכים להתגונן מפני השפעות רעות.
רגע לפני שנצלול לפרטים, יש לציין שעל אף שהחלק הראשון של המאמר, שמסביר על הניסוי, דומה במידת מה למה שלומדים בתואר לפסיכולוגיה (רק מעניין וממוקד יותר), החלק השני שמדבר על המסקנות והתובנות, הוא ייחודי למאמר ותאמינו לי – יש סיבה טובה לכך שבחרתי להשקיע זמן ולכתוב על הנושא, אלו תובנות משנות חיים שכל אדם צריך להכיר, אל תפספסו אותן.
רוצים לקבל תכנים איכותיים על פסיכולוגיה והתפתחות אישית?
לחצו כאן והצטרפו לקבוצת WhatsApp בה אשלח פעם בשבוע משפט השראה + סרטון ומאמר מרתקים עם תובנות חשובות במגוון תחומים.
וגם ממליץ לכם לקבל פרטים על הקורס האיכותי והממוקד, NLP לביטחון עצמי.
מקור ההשראה לניסוי של סטנלי מילגרם
סטנלי מילגרם היה פסיכולוג אמריקאי יהודי שנולד בניו יורק בתחילת שנות ה-30, שנים ספורות לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. כמי שגדל והתבגר בצל המלחמה וכבן למהגרים יהודים ממזרח אירופה, השאלות הנוקבות לגבי אכזריות הנאצים והאם השואה הייתה יכולה להתרחש בכל אומה אחרת, לא נתנו לו מנוח ובסופו של דבר גם ניתבו את דרכו האקדמאית.
הימים היו ימי משפט אייכמן, והסנגוריה טענה שלא ניתן להטיל על אייכמן את מלוא האחריות למעשיו, מאחר והוא היה "רק היה עוד בורג במערכת" שציית לפקודות של הממשל הנאצי. בית המשפט כמובן הכריע שאייכמן אשם. אך המשפט החל לעורר את השאלה, עד כמה הצייתנות היא זו ששיחקה תפקיד וגרמה לגרמנים לבצע את מעשי הזוועה.
"אנחנו רק מילאנו הוראות" – זו הייתה האמירה שחזרה שוב ושוב בקו ההגנה, מפי נאצים בכירים שנשפטו במשפטי נירנברג. מילגרם תהה, האם זה באמת נכון? האם כולנו נמלא הוראות, גם אם הן מנוגדות לערכים שלנו?
איך זה שהנאצים היו כל כך רעים?
מעבר למקרה הספציפי של אייכמן, ניסה סטנלי מילגרם להבין לעומק את התרבות הגרמנית, שמצד אחד תרמה לעולם כל כך הרבה יופי בדמות תרבות עשירה של יצירות מוזיקליות וספרותיות, וקידמה את העולם עם תגליות מדעיות, ומצד שני, הביאה הרס ורוע שקשה להבין אותו. איך אותם גרמנים מתורבתים שיתפו פעולה עם טבח המוני ואכזרי?
האם גרמנים יותר צייתנים מאמריקאים?
מילגרם החליט לערוך ניסוי, שהתמקד בקונפליקט בין ציות לסמכות לבין מצפון אישי. הוא ביקש לדעת עד כמה רחוק אנשים יילכו כדי לציית להוראות, גם אם מילוי ההוראות כרוך בפגיעה באדם אחר.
כוונתו של מילגרם הייתה, לבחון תגובות של גרמנים לניסוי מול תגובות של אמריקאים, שהיו אמורים לשמש כקבוצת ביקורת. מילגרם שיער שהגרמניים יהיו ציינתים יותר.
אבל מילגרם מעולם לא הגיע לבחון גרמנים, כי מה שהוא גילה בקבוצת הביקורת האמריקאית היה מעבר לכל היגיון, ולכן הוא החליט להמשיך את המחקר כולו בארה"ב.
איך סטנלי מילגרם ערך את הניסוי בפועל
בניסוי השתתפו גברים בגילאי 20-50, שהיו כשירים בנפשם. כשהם הגיעו לניסוי, סיפרו להם שהם עומדים להשתתף במחקר מדעי העוסק בזיכרון ולמידה. הובטח למשתתפים, כי יקבלו את התשלום עבור השתתפותם, ללא קשר לדרך שבה יתפתח הניסוי. על אף שתפקידם של המשתתפים היה ידוע מראש, הוא הוצג בפניהם כך, שהם נבחרו "באופן אקראי" להיות "המורים", על ידי פתק שניתן להם לבחור, בעוד המשתתף השני, שהיה שחקן ושיתף פעולה עם עורכי הניסוי, קיבל תמיד את תפקיד "התלמיד".
במהלך הניסוי, התבקשו המשתתפים (המורים) לתת מכת חשמל שנעה בין 15 וולט ל-450 וולט, לתלמיד (השחקן) שישב על כיסא עם אלקטרודות, בכל פעם שהתלמיד טועה. התלמיד כמובן שגה בכוונה, והמשתתפים האמינו כי הוא אכן מקבל מכות חשמל בכל פעם שהם לוחצים על המתג. בפועל לא ניתנו כלל שוקים חשמליים, אך השחקן הפגין חוסר נוחות וכאב כאילו הוא באמת מקבל מכת חשמל.
לאחר כל טעות, עוצמת הזרם עלתה ב-15 וולט. אם בשלב כלשהו, המורה ביקש להפסיק את הניסוי, הוא זכה לעידוד על ידי הנסיין, שהיה לבוש בחלוק מעבדה, באמצעות משפטים כגון: "הניסוי מחייב אותך להמשיך", אבל לא הופעל לחץ מעבר למשפט הזה.
תוצאות הניסוי
בסדרה הראשונה של הניסויים שערך מילגרם, 65% מהמשתתפים הגיעו עד לשלב בו הם נותנים את השוק החשמלי הגבוה ביותר, בעוצמה של 450 וולט, זוהי רמה המסכנת חיים ואף היה כתוב על המתג "סכנת חיים".
במילים אחרות, קרוב לשלושת רבעי מהמשתתפים היו מוכנים להרוג במכות חשמל אדם אחר, רק כי קיבלו הוראות לעשות זאת. כמובן שהם לא ביצעו זאת בקור רוח, אלא הפגינו רמות שונות של מתח וסטרס – הזיעו, רעדו, גמגמו, נשכו שפתיים ואף פרצו בצחקוקים היסטריים תוך כדי ביצוע המטלה, אבל הם עדיין לחצו על המתג, גם כשהם שמעו את צרחותיהם של הקורבנות, ואף משתתף לא עצר לפני עוצמת שוק של 300 וולט.
הניסוי עורר שאלות בנוגע לאתיקה שלו, רבים יאמרו שכיום אין סיכוי שדבר כזה יוכל לחזור על עצמו. אך הניסוי שוחזר בפולין ב2015 רק לפני חמש שנים, ולמרבה ההפתעה התוצאות היו דומות.
עכשיו עולה השאלה החשובה והמעניינת ביותר, והיא: מהם המנגנונים הפסיכולוגים שגרמו לאנשים לציית? ראשית, נבין את המנגנונים כפי שהוסברו על ידי החוקרים, ולאחר מכן נדבר על מסקנות פרקטיות לחיי היום-יום.
מה גרם לאנשים לציית להוראות בניסוי של מילגרם?
מילגרם זיהה בניסוי ארבעה גורמים פסיכולוגים שהובילו אנשים לצייתנות יתרה.
גורם 1# המרחק הרגשי מהקורבן
כשהמורה והתלמיד ישבו בחדרים שונים, רק 40% מהמורים המשיכו עד סוף הניסוי. כשהתלמיד נמצא בחדר אחד עם המורה, יורדת רמת הציות באופן משמעותי. המסקנה היא שיותר קל לנו לפגוע באדם אנונימי שאיננו יודעים את זהותו.
לדוגמה: בשואה, לאחר שחיילים ירו באנשים והזדעזעו מכך, הימלר פיתח שיטות "אנושיות יותר" שיחצצו בין הרוצח לקורבן, והקים תאי גזים, כך, הם לא ראו ולא שמעו את הקורבנות.
חשוב לציין, במנגנון הזה אפשר להשתמש גם בצורה חיובית, לדוגמה: כשאנחנו נמצאים פיזית עם אנשים אחרים, שומעים ורואים אותם, יש סיכוי יותר גבוה שנחוש כלפיהם חמלה ואמפתיה. זו הסיבה לדוגמא, שכשאנשים פונים לעזרה כמו גיוס כספים, הם נחשפים. ברגע שיש לכאב פנים ושמות, עולה הסיכוי שהדבר יעורר אצלנו רגשות חיוביים ונרצה לתרום.
גורם 2# הקרבה למקור הסמכות
חלוק לבן – זה כל מה שהחוקר היה צריך לעשות כדי לייצר אווירה של סמכות.
כל עוד אותו חוקר בעל סמכות לקח את האחריות ונתן הוראות למשתתפים, הם המשיכו לבצע את הפעולות הפוגעניות. המעבר היה הדרגתי – מפקודות שאינן מזיקות לפקודות מזיקות מאוד. אך כשהנסיין נתן הוראות בטלפון , הציות ירד ל-21%. נמצא שהמשתתפים יותר צייתנים כאשר החוקר נוכח במקום, לעומת מצב בו הוא נותן את ההוראות מרחוק.
גורם 3# הלגיטימיות והיוקרה של מקור הסמכות
ככל שמקור הסמכות נתפס בעיני המשתתף כבר סמכא, וכגבוה יותר בהייררכיה החברתית, כך עלתה מידת צייתנותו – מידת הציות בניסוי במכון מחקר אזוטרי הייתה 48%, לעומת מידת הציות באוניברסיטת ייל המכובדת (65%). ירידה מסוימת נרשמת במידת הצייתנות גם כאשר אין ממקמים את הניסוי בתוך אוניברסיטה, מה שהפחית מיוקרתו של עורך הניסוי והקטין את המוטיבציה לציית לו, אך עדיין רבים נשמעו לו.
ניסויים דומים בבתי חולים הפיקו תוצאות חמורות יותר: אדם שהציג עצמו טלפונית כרופא, הורה לאחיות לתת מינון כפול מזה הרשום על גבי חפיסת תרופה שהייתה נפוצה בבית החולים. 21 מתוך 22 אחיות צייתו לרופא על אף שמעולם לא שמעו את שמו, ולמרות שהוראתו הייתה בניגוד להוראות בית החולים, והאחיות ידעו כי דבר זה עשוי היה להסב נזק לחולים.
בהערת סוגריים, נקודה למחשבה: עד כמה אתם ביקורתיים כלפי טיפולים רפואיים שמוצעים לכם?
הרבה אנשים על אף שמדובר בבריאות שלהם, פשוט מסתמכים על עצת הרופאים בלי להטיל ספק ולחפש חוות דעת נוספות, אפילו שהאינטרנט מלא היום במידע מפי החוקרים הטובים בעולם. נכון שרופאים הם מקור סמכות אמין לרוב, אבל הם בני אדם, גם הם שוגים, יש להם מטופלים רבים מלבדכם, ובנוסף הם נתונים ללחצים עזים של גורמים אינטרסנטיים, לכן חשוב שכל אדם ייקח אחריות על הבריאות שלו ויטיל ספק גם במקורות הסמכות.
גורם 4# – ההשפעה המשחררת של אחרים שלא צייתו
90% מהנבדקים סירבו להשתתף בניסוי כאשר היו שני משתפי פעולה שסירבו לפניהם להמשיך בניסוי. כלומר, כדי לפעול על פי צו מצפונם, הם היו זקוקים לאדם אחד לפחות שלא יציית, בשביל ללכת אחריו.
מסקנות פרקטיות מהניסוי
עכשיו, אחרי שלמדנו הרבה על הניסוי ועל הגורמים שהגבירו את רמת הציות של האנשים, הגיע הזמן לשאול אילו מסקנות חשובות לחיים ניתן להפיק מהניסוי.
למשל, איך זה יכול לעזור לנו בשינוי הרגלים, בהשפעה על אחרים, בהתגוננות מפני השפעות שליליות וכמובן בהגברת המוסריות שלנו.
תובנה 1# מהניסוי של מילגרם – תהליכי אסקלציה
הניסוי של מילגרם נקשר באופן מובהק לנושא הציות לסמכות, אך אלמנט לא פחות חשוב, שגרם למשתתפים להגיע לפעולה הקיצונית של מכות חשמל בעוצמה של 450 וולט הוא ההדרגתיות, כלומר הם לא נדרשו ישר לתת מכה של 450 וולט, אלא התחילו ב20 וולט וכל פעם העלו את המתח רק ב20 וולט וכך בלי לשים לב הם הגיעו למתחי החשמל המסוכנים. במצבי הניסוי בהם התחילו ישר מהמתח המסוכן, אנשים לא היו מוכנים לשתף פעולה.
עכשיו, אם נתבונן בחיינו, נגלה שהתופעה הזאת של התקדמות הדרגתית בעלת חשיבות במישורים רבים.
הדרגתיות בהרגלים מזיקים/התמכרויות: אף אחד לא מתחיל לעשן קופסת סיגריות ביום. התמכרויות זוחלות לאט, אך יום אחד אנחנו מגלים שהן לופתות אותנו כל כך חזק וקשה לנו להשתחרר מהן. צריך לשים לב כשאנחנו נמשכים להרגלים שיכולים להזיק לנו: ג'אנק פוד, שעות ארוכות מול המסכים, סיגריות, סמים, הימורים, וכל מה שפוגע בבריאותנו הפיזית והנפשית, וגם בסביבתנו. ההתמכרות נעשית באופן הדרגתי, ולכן חשוב שנהיה ערים לכך ונעצור בזמן.
ברגע שאתם מבינים את המנגנון הפסיכולוגי הזה, התירוץ שאומר, אבל זה רק בקטנה, לא תקף יותר, כי כל התמכרות תמיד מתחילה בקטנה ובלי שנשים לב הופכת למפלצת בלתי ניתנת לעצירה, שימו לב ושימרו על עצמכם.
היזהרו מהשפעות זרות ומזיקות – כשמשפיעים עלינו,יש לשים לב שזה מתחיל בקטן אבל יכול להגיע רחוק. חברות מסחריות רבות פועלות ככה, בהתחלה מציעים לנו לקחת הלוואה קטנה, ואז היא גדלה וגדלה ואנחנו מוצאים את עצמנו עמוק בבור כלכלי, הימור כבד בקזינו יכול להתחיל רק עם מכונת מזל, גם כניסה לכתות מתחילה במחויבות קלה והפעלה פשוטה, אך לאט לאט מגיעים לשטיפות מוח. יש דברים שלא כדאי אפילו לנסות כי אחרי הצעד הראשון יהיה יותר קשה לעצור.
כך תשפיעו נכון – גם במובן החיובי כשאנחנו הם אלו שרוצים להשפיע על אחרים (רק לעשיית טוב, כן?) בין אם מדובר בילדים שלנו, בחברים או לרתום אנשים לטובת מטרה מסוימת, החכמה היא להתחיל בבקשות והפעלות קטנות ולאט לאט להגיע לדברים הגדולים יותר.
לדוגמה: בהרצאות וסדנאות נוכל לראות שהמרצה קודם יבקש מהנוכחים לעשות פעולה פשוטה כמו להרים את היד או לכתוב משהו במחברת, רק אח"כ יבקש מהם לעשות פעולות יותר גדולות ומחייבות, ולבסוף כשהוא ישלח אותם הביתה עם משימות שיכולות לשנות את חייהם, כמו להתחיל להתאמן בספורט, הם יקשיבו כי הוא רתם אותם כל הדרך לשם. לכן, כדאי לזכור – בכל סוג של השפעה להתחיל בבקשות קטנות ולגדול
תובנה 2# מהניסוי של מילגרם – ההשפעה של המצב
הניסוי של מילגרם מוכיח לנו איך המצב והסביבה משפיעים עלינו מבלי שנהיה מודעים לכך, ומבלי שנוכל לאמוד את ההשפעה. הרי אם היו שואלים את המשתתפים בניסוי אם הוראה מנסיין היא מה שתגרום להם לחשמל למוות אנשים אחרים, הם היו אומרים בתוקף, לא! הם כלל לא היו מאמינים שיוכלו להיות מושפעים כך, ולפעול בניגוד לתפיסותיהם או הערכים שלהם, אך עובדה שהם כן הושפעו.
איפה ההשפעות האלו באות לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו?
להיות מודעים למה משפיע עלינו – כשאנחנו הולכים בקניון או גולשים באמזון, אנחנו חושבים שאנחנו בוחרים, אבל יש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים עלינו בתת מודע, והם בכל החושים: בריח שאנחנו מריחים כשאנחנו עוברים ליד דוכן הקפה, במוזיקה שאנחנו שומעים בחנות בגדים, באופן שבו מציגים לנו את הדברים בסופר (מבצע! 1+1 וכו'). אנחנו מושפעים מהמון פרטים, ואלו שחושבים שהם מוגנים וזה לא משפיע עליהם, הם הכי מושפעים. לכן, חשוב לפתח מידה של צניעות ולמצוא דרכים להתגונן בפני זה. לדוגמה, בהקשר של קניות, אפשר להכין רשימה ולהשתדל לדבוק בה.
עמידה בפיתויים – כשאנחנו מבינים את העקרון הזה, זה מאפשר לנו לשחרר מעט מהיהרות ולהכיר באנושיות שלנו, לזכור שאנחנו בני אנוש, וגם אם אנחנו חזקים מנטאלית מאוד, כוח הרצון שלנו מוגבל ונתון להשפעות חיצוניות ולכן אנחנו לא רוצים להקשות עליו שלא לצורך.
אנחנו גם מבינים שלפעמים מה שיותר חשוב מכוח רצון זה פשוט לארגן את הסביבה בצורה שתתמוך בנו, לדוגמה לוודא שהשוקולד נמצא במקום גבוה ולא נוח בחדר הכי רחוק בבית, או מלכתחילה לא לקנות אותו.
לפעמים מה שהכי יעזור לנו לאכול בריא, זה לא מלחמה עצמית נגד היצרים, אלא מראש לדאוג שהמקרר מלא בירקות, ושהפירות נמצאים לנו מול העיניים.
אותו דבר נכון לגבי פיתוח ריכוז. לפעמים מה שהכי יכול להשפיע, זו סביבת העבודה. כדאי לוודא שאין בה הסחות דעת, להשתיק את הטלפון, לסגור את כל החלונות של האינטרנט, וגם לוודא שהשולחן מסודר וכו'.
שיפוטיות כלפי אנשים: ההבנה של השפעת המצב יכולה גם להוריד לנו לחלוטין שיפוטיות וכעסים. כשאנשים פועלים באופן שאינו מקובל עלינו, אנחנו נוטים לייחס את ההתנהגות שלהם לאופיים ולהיות שיפוטיים כלפיהם. נהג שנוסע מהר בכביש וחותך אותנו הוא בעינינו פזיז, חסר זהירות, דורסני והבהלה תגרום לנו גם לשלוח לעבור צרור קללות, אך מה אם מדובר באדם שחייב למהר כי אשתו עומדת ללדת? כשילד מתחצף בכיתה, לא נשמע לסמכות, לא משתף פעולה, אנו עשויים לחשוב כי הוא לא מחונך, או שיש לו בעיות קשב וריכוז, אבל האם נחשוב כך גם אם נדע כי אביו נפטר מסרטן לפני כמה שבועות?
לראות את התמונה הגדולה: כשאנחנו רוצים להשפיע ולמכור, אנחנו חייבים לחשוב על הסיטואציה ועל הפריים ולא רק על המכירה עצמה.
תובנה 3# מהניסוי של מילגרם – מרחק פסיכולוגי
אנחנו חיים בעולם של רשתות חברתיות ואינטרנט ומאוד קל להיות אלימים ברשת כשאנחנו מרוחקים והאדם השני הוא שם ותמונה חד מימדית. לכן, אנחנו צריכים באופן יזום להתאמץ ולהיכנס לנעליים של האדם האחר, לזכור שיש שם אדם בשר ודם בדיוק כמונו עם רצונות ותשוקות, פחדים, כאבים, ורגשות.
תובנה 4# מהניסוי של מילגרם – השפעה חברתית ולקיחת אחריות
אולי יותר מכל, הניסוי הזה מראה לנו כמה קל להיות קונפורמים וכמה קשה להתנגד להשפעה חברתית, גם אם בתוך תוכנו אנו יודעים שזו השפעה שאינה מיטיבה.
עולה השאלה למה אנחנו כל כך מושפעים?
במידה רבה, כי יש לנו את הרצון להיות כמו כולם, להיות בקונצנזוס, לא בשוליים ולא להעמיד את עצמנו במיעוט הדחוי.
אבל במיוחד כשמדובר בסמכות, יש פה עוד עניין, אנחנו לא אוהבים לקבל החלטות, לא אוהבים לקחת אחריות, ולעומת זאת אנחנו מאוד אוהבים וודאות, וכשיש דמות סמכותית חזקה או שיש עדר של אנשים, זה מאפשר לנו להסיר את האחריות, לשחרר את החשיבה, והחיים נעשים קלים יותר.
רמת הציות עולה במצבי עמימות – במחקר של מילגרם הנבדקים נקלעו למצב זר לחלוטין. במצב כזה נוטים בני האדם לעשות כפי שציוו עליהם. כמו כן, נראה היה להם שהחוקר מודע לסבלם של מקבלי השוק החשמלי והתנהגות זו שכנעה את הנבדקים.
העברת אחריות – האדם רואה עצמו כסוכן המוציא לפועל את הרצונות של אדם אחר. רמת הציות עולה בעקבות העדר תחושת אחריות אצל הנבדקים. החוקר אמר לנבדקים שהוא לוקח אחריות על עצמו ובכך הסיר דאגה מלב הנסיינים, הם קיבלו את המסר שבמידה ויקרה משהו, האחריות לא עליהם.
לקחת אחריות
ובכל זאת אנחנו רוצים לשאוף להגדיל ראש, לפתוח עיניים, לשאול שאלות… כי רק אנחנו יכולים לקחת אחריות על החיים שלנו, יש מצבים שצריך לדעת להתמסר, ברור, אבל באופן כללי אם אנחנו מוותרים על האחריות והחשיבה העצמאית יהיו לכך מחירים כבדים.
התובנה החשובה ביותר מהניסוי של מילגרם
הניסוי של סטנלי מילגרם הוא ללא ספק אחד המשפיעים ביותר בתולדות הפסיכולוגיה החברתית ומלמד אותנו הרבה על הנפש האנושית.
קשה לקלוט את העומק שלו בקריאה אחת, ולכן מומלץ לחזור על המאמר הזה שוב בעתיד, אתם תגלו עוד ועוד פרטים חדשים.
בינתיים אני רוצה לסכם את התובנה האחת והחשובה ביותר שאפשר לקחת מהניסוי.
ולמעשה ניתן לסכם אותה גם במילה אחת והיא – ענווה.
כולנו בני אנוש, אנחנו מושפעים מכל כך הרבה גורמים פסיכולוגים שאיננו מודעים אליהם, כל כך קל לשטוף לנו את המוח, כל כך להסיט אותנו מהערכים שלנו, כה עדין ושברירי הוא כוח הרצון שלנו.
אם אנחנו יהירים ולא מכירים בנקודות התורפה האלו, אם נדמה לנו שאנו חסינים בפני השפעות שליליות, בלי לשים לב, אנחנו נפתח הרגלים מזיקים, נושפע מגורמים אינטרסנטיים ונזוז מערכי המוסר שלנו.
לעומת זאת, כאשר אנחנו ענווים ומכירים בחולשות שלנו, דווקא מתוך המקום הכביכול נמוך הזה, אנחנו מקבלים עוצמה אדירה, דווקא זה מה שמאפשר לנו חופש בחירה ויכולת להתנגד להשפעות לא רצויות.
וזה בעיניי מה שהניסוי של מילגרם מלמד אותנו.
הוא מלמד אותנו ענווה.
מחבר המאמר: שחר כהן
עריכה וייעוץ: מירב דוסטר
